כאב בכלל, וכאב של אובדן בפרט, מערער את כל מה שחשבנו שידענו על החיים עד הופעתו.
הוא שובר רצפים, מפרק תפיסות, ומותיר אותנו מול שאלות שאין להן מענה מיידי. לעיתים נדמה שהקרקע נשמטת, ושום דבר ממה שהיה יציב אינו מובן עוד.
אבל תודעת הנשמה מכירה אמת עמוקה יותר.
הכאב אינו עונש. הוא אינו טעות ואינו סטייה מהדרך.
הוא קריאה להתעורר.
כאשר כאב גדול נכנס לחיינו, במיוחד כאב של פרידה ואובדן, הוא מבקש מאיתנו להתרחב מעבר למה שהכרנו. הוא מזמין אותנו לצאת מתודעה שמזוהה רק עם הגוף, הסיפור והשליטה, ולפגוש מרחב רחב יותר של קיום.
המוות אינו סוף, אלא מעבר. וכשהלב נשבר, נוצר סדק שדרכו יכול להיכנס משהו חדש.
אור. תובנה. אהבה שאינה תלויה בדבר. ידיעה שקטה שאנחנו הרבה יותר מהתפקידים שמילאנו, מהסיפור שסיפרנו לעצמנו, ומההצגה שעל במת החיים.
ברמה הנשמתית, הנשמות שאהבנו אינן מבקשות מאיתנו להיתקע בכאב.
הן אינן מושכות אותנו לאחור, אלא מעודדות מבפנים להמשיך.
להתרחב. לצמוח. להאיר.
לא מתוך הכחשה של הכאב, אלא מתוך הפיכתו לשער.
בכאב הגדול מסתתר לעיתים זרע של חיבור מחודש.
רוב הכאב נובע מההיצמדות למה שנתפס כשלי, לגוף, לצורה, למה שאמור היה להימשך.
אך כאשר ההיצמדות מתרככת, מתגלה אפשרות אחרת.
אפשרות לפגוש את עצמנו מחדש, לא דרך האובדן, אלא דרך הנשמה.
תרגול של היזכרות ותודעת נשמה, מחזק את הכוח הטבעי להמשך צמיחה והתפתחות כך שהכאב הופך מאויב לחבר טוב. הכאב המשתק הופך לכאב גדילה. גדילה שמובילה לאהבה רחבה יותר, כזו שאינה תלויה בזמן, בצורה או בנוכחות פיזית.
הכאב אינו מבקש להיעלם. הוא מבקש להפוך.
מכאב מצמצם לכאב שמרחיב, שמעמיק, שמוליד תודעה חדשה ויכולת לאהוב ממקום של חופש.
הספר "כוחה של היזכרות" נכתב מתוך ההבנה הזו.
מתוך ידיעה שכאב, מכל סוג שהוא, יכול להפוך לשער לצמיחה רוחנית, לחיבור עמוק יותר לעצמנו, ולאהבה שאינה תלויה בדבר.
למי שמבקשת להעמיק ולהפוך את הכאב המשתק לדרך של גדילה –
הספר "כוחה של היזכרות"
להצטרף לרשימת התפוצה של לימור אבירז ולקבל ידע וכלים לריפוי תודעתי – ישר למייל !
