כקצינת נפגעים לשעבר, ולאחר 26 שנות טיפול בהתמודדות עם המוות, לשכולים ולנפטרים, אני מאוד בטוחה בהישארות הנשמה אחרי שסיימה את דרכה בגוף. רבים מתעוררים מהתפיסה הרגילה עליה חונכחנו, לפיה מותו של הגוף נתפס כסיום החיים. בפועל הגוף הוא רק הבגד. הנשמה היא זו שחווה, זוכרת וממשיכה.

כשאנחנו מבינות שהחיים אינם מסתיימים עם סיום הגוף, משהו עמוק מתרכך.
הפחד נרגע, האובדן מקבל הקשר רחב יותר, והקשר עם מי שאהבנו משנה צורה אך לא נעלם.

כשאנחנו מביטות על אדם, תינוק, מבוגר או זקן, אנחנו רואות גוף פיזי. גוף שנולד, גדל, מתבגר ומתכלה. אך הגוף הזה הוא רק הבגד החיצוני. מי שמפעילה אותו, מי שמניעה, חווה, אוהבת וזוכרת, היא הנשמה. רוח חיים נצחית, שקיומה אינה מותנה בדבר.

כשהנשמה נכנסת לגוף, כבר בשלב העוברי, מתחיל תהליך עדין של התאקלמות בתוך החומר. הגוף לומד להכיל אותה והנשמה לומדת לפעול דרכו. בקיעת שיניים, כאבי גדילה, קשיי עיכול ומחלות ילדות אינם רק תהליכים פיזיים, אלא ביטויים של ההסתגלות ההדרגתית של הנשמה לחיים בתוך גוף בשר ודם.

במהלך החיים מתקיים תהליך מתמיד של כניסה ויציאה. בכל לילה, בזמן שינה, הנשמה משתחררת זמנית מהגוף ויוצאת להיטען באור האלוהי. השחרור הזה אינו מותרות אלא הכרח. ללא ההיטענות הזו, הנשמה אינה יכולה להמשיך ולשאת את מגבלות הגוף לאורך זמן.

וכאשר מגיע הרגע שבו הנשמה עוזבת את הגוף לצמיתות, היא פושטת מעליה את הבגד הפיזי ואת הגופים האנרגטיים שעטפו אותה, בדומה לאדם המסיר בגדיו בסוף היום. לא כקריעה, אלא כהסרה טבעית. כמו נהג היוצא מהרכב לאחר שהמסע הסתיים.

אם במהלך חייו האדם זכר שהוא נשמה החווה תפקיד זמני, הפרידה מהגוף נחווית כקלה ועדינה. יש בה שקט, בהירות ואמון. אך אם החיים נחוו כהזדהות מוחלטת עם הגוף והתפקידים הזמניים, הפרידה עלולה להיחוות כמבהילה וכואבת, משום שהאחיזה הייתה מלאה במה שאינו נצחי.

כך או כך, הנשמה מגיעה אל האור הגדול. אל מרחב של אחדות מוחלטת, מעבר לכל נפרדות ומעל הזמן. בתוך האור הזה הנשמה חווה את עצמה באמת. את חייה, את בחירותיה ואת השפעתה על כל אדם שפגשה. לא כמשפט ולא כענישה, אלא כהתבוננות מלאה באהבה. מי שפגע חווה את הכאב שיצר. מי שנטע טוב חש את התדר שממשיך להדהד דרך אחרים. זוהי פגישה עם אמת נקייה, עטופה באהבה ללא תנאי.

מתוך המפגש הזה מתרחשת התארגנות חדשה. יש נשמות שנחות ומתענגות בתדרי אור גבוהים. יש נשמות שבוחרות לשוב ולהתגלם, להעמיק התפתחות ולהשלים למידה. ויש כאלה שהופכות למדריכות רוחניות, מלוות מבפנים, תומכות ומכוונות את יקיריהן שנותרו בעולם הפיזי.

בכל מקרה, הקשר עם הנשמות שאהבנו אינו נקטע. הוא משנה צורה. הן רואות אותנו, שומרות עלינו וממשיכות לאהוב אותנו גם ללא גוף. וכאשר אנחנו מחזיקות בתודעת נשמה, גם אנחנו יוצאות לרגע ממגבלות הזמן והמרחב. מתמלאות מהאור האלוהי ויכולות לחוש בנוכחות יקירינו כנוכחות חיה, שקטה ופועמת.

הספר "כוחה של היזכרות" נכתב מתוך הידיעה הזו. מתוך ההבנה שהחיים אינם מסתיימים עם סיום הגוף, ושהקשר, המשמעות והאהבה ממשיכים להתקיים גם מעבר למה שהעיניים רואות.

למי שמבקשת להעמיק ולהבין את מסע הנשמה – 

הספר "כוחה של היזכרות" 

לימוד חופשי נוסף