יש רגעים בחיים שבהם משהו עמוק מתרכך בתוכנו. רגעים שבהם אנחנו מבינות, לא דרך הראש, אלא דרך תחושה שקטה, שלא כל מה שאנחנו חוות הוא מי שאנחנו. שהחיים, על כל הדרמות, הכאבים וההצלחות שבהם, אינם זהות קבועה אלא תפקיד מתחלף.
דמייני שחקנית על במה.
אם היא מזדהה לגמרי עם הדמות שהיא מגלמת, היא תסבול את כאבה כאילו היה אמיתי, תפחד מהסוף, תיבהל מכל תפנית בעלילה. כל קושי יחווה כאיום קיומי. אבל אם היא יודעת שהיא שחקנית המשחקת תפקיד, משהו נרגע. הכאב עדיין מורגש, ההתרגשות עדיין חיה, אבל יש בתוכה ידיעה שקטה שמחזיקה אותה. הידיעה שהיא גדולה מהתפקיד.
כך בדיוק פועלת תודעת נשמה בחיים עצמם.
כאשר אנחנו מזהות את עצמנו רק דרך התפקידים שלנו אמא, בת, בת זוג, מטפלת, מורה, אשת מקצוע אנחנו נשאבות לתוך ההצגה עד כאב. כל ביקורת פוגעת בזהות, כל שינוי מערער, וכל אובדן נחווה כאילו משהו מאיתנו נלקח.
אבל כשמתעוררת הידיעה הפנימית שאני נשמה החווה תפקיד זמני, מתחולל ריפוי עדין ועמוק.
החיים נעשים ניתנים יותר לנשיאה. אנחנו פחות נבהלות מהלא נודע, פחות נאחזות במה שכבר אינו מדויק לנו, ויותר מסוגלות להיות נוכחות גם בתוך תסריט של חוסר ודאות.
תודעת נשמה אינה מרחיקה אותנו מהחיים. להפך. היא מאפשרת לנו לחיות אותם במלואם, אך בלי לאבד את עצמנו בתוכם. מתוכה מתפתחים פחות פחד מכישלון, פחות צורך להגן על עצמנו דרך כעס או הסתגרות, ויותר חופש לאהוב, להעז, לצחוק, לטעות, להשתנות ולצמוח.
כאשר אנחנו זוכרות שאנחנו נשמות בלבוש זמני, מתרחב גם האופן שבו אנחנו פוגשות אחרות ואחרים. יש יותר חמלה, פחות שיפוט. יותר הקשבה, פחות מאבק. גם הקשרים עצמם מתרפאים, משום שהם כבר אינם המקום שמגדיר מי אנחנו, אלא מרחב שבו אנחנו נפגשות מתוך חופש.
הידיעה הזו עומדת בלב הספר "כוחה של היזכרות".
ספר שנכתב מתוך שנים של ליווי, הקשבה והתבוננות, ומציע דרך לחיות את החיים מתוך יציבות פנימית, גם כשהעלילה משתנה. לא כדי לברוח מהחיים, אלא כדי להיות בהם באמת, בלי להישאב ולהישבר.
למי שמבקשת לפגוש את עצמה מעבר לתפקידים, ולהכניס יותר רכות, חופש ומשמעות אל תוך היומיום –
הספר "כוחה של היזכרות"
להצטרף לרשימת התפוצה של לימור אבירז ולקבל ידע וכלים לריפוי תודעתי – ישר למייל !
