איך ממשיכים להרגיש חיבור טבעי לאדם שנפטר מהגוף?
כשהלב מתגעגע, התגובה הטבעית היא לרצות להחזיר את מה שאבד. להחזיר את הקול, את המגע, את הנוכחות המוכרת. הגעגוע מבקש להשיב את הצורה, כי דרכה הכרנו את האהבה.
אבל החכמה העמוקה של תודעת נשמה, מזמינה הבנה מפותחת יותר.
הבנה לפיה אין צורך להשיב את החיבור, משום שזה מעולם לא ניתק.
כשנשמות נפטרות מהגוף הן אינן נעלמות. הן פשוט עוברות למימד אחר של קיום, מימד שבו החיבור אינו מתרחש דרך הגוף, אלא דרך התודעה. כאשר אנחנו ממשיכות לחפש את הקשר דרך הצורה שאבדה, אנו פוגשות בצער עמוק ובכאב צורב. אך כאשר אנו מסכימות לפגוש את הקשר דרך המהות, מתאפשרת קרבה מיוחדת יותר.
ככל שאנחנו אוחזות פחות בצורת הקשר הפיזי, כך מתרחב המרחב לחיבור רוחני, אמיתי שנשאר יציב.
ככל שאנחנו מרפות מהצורך להחזיק בכוח, ומרפות מהרצון שהדברים יהיו כפי שהיו, כך נפתחת האפשרות לחוש קרבה מחודשת שאינה תלויה בגוף, בזמן ובמרחב פיזיים.
כאשר אנו עוברות לתודעת נשמה, בעודנו חיות בעולם הזה, מתרחש תהליך עדין של השוואת תדר. לא באופן מלא, אלא במידה שהגוף והתודעה יכולים לשאת. במצב כזה הקשר אינו נכפה ואינו מוזמן מבחוץ, אלא נוצר מבפנים, מתוך שקט והקשבה. בנוכחות האור האלוהי המלווה את כל הנשמות.
לעיתים החיבור יבוא לידי ביטוי בתחושת חום בלב. לעיתים בניחוח מוכר שמופיע לפתע, או בחלום בהיר שבו המפגש נחווה כטבעי ושלם. לא כגעגוע כואב, אלא כנוכחות ממלאת.
האהבה לא נעלמה.
האהבה הופכת למשוחררת מהצורה בה הכרנו אותה, חופשייה מאיך שהתרגלנו לחוות אותה.
אהבה שאינה נאחזת ואינה מבקשת להחזיר את העבר, אלא מכירה במציאות החדשה ומוצאת בה חיבור.
הספר כוחה של היזכרות נכתב מתוך ההבנה הזו.
מתוך ידיעה שהקשר עם מי שאהבנו אינו מסתיים, אלא משנה צורה, ושניתן ללמוד לחיות את החיבור הזה מתוך שקט, ביטחון ואהבה שאינה תלויה בגוף.
למי שמבקשת להעמיק ולהרגיש חיבור חדש, ממלא ומחזק –
הספר "כוחה של היזכרות"
להצטרף לרשימת התפוצה של לימור אבירז ולקבל ידע וכלים לריפוי תודעתי – ישר למייל !
